החלטה בתיק ת"א 3089-08

פתח דבר

מונחות בפני בקשת התובעים לחידוש הליכים בתיק זה ובקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. המדובר בתביעה עפ"י פוליסת תאונות אישיות שהוגשה ביום 7.5.08, בגין אירוע שארע ביום 29.7.05. באירוע קיפח את חייו המנוח נתנאל ואן קובורדן ז"ל, שהיה קטין בעת מותו (להלן - המנוח). התובעים 1 ו-2 הם הוריו של המנוח.

ביום 13.7.2009 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה תופסק התובענה בתיק זה עד לאחר סיומם של ההליכים בבית המשפט המחוזי בת"א 1456/06, שם התנהלה תביעה אחרת, שהגישו ההורים בנוגע לאירוע בו קיפח המנוח את חייו. עוד הסכימו הצדדים, כי "ככל שתוגש בקשה לחידוש ההליכים בתיק זה בתוך 30 יום ממועד סיום ההליכים בביהמ"ש המחוזי ומתן פס"ד שם, לא תעלה הנתבעת טענת התיישנות ואף לא טענת שיהוי" (להלן - הסכמת הצדדים).

ביום 21.3.13 נתנה כב' הש' נחליאלי חיט, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תוקף של פסק דין להסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים שם. ביום 17.7.13 הוגשה בקשת התובעים לחידוש ההליכים בתיק זה.

טענות הנתבעת

הנתבעת מתנגדת לחידוש ההליכים בתיק וטוענת, שהתביעה התיישנה. הנתבעת טוענת, כי ממועד סיום ההליכים בבית המשפט המחוזי, ועד מועד הגשת הבקשה לחידוש ההליכים כאן חלפו 118 ימים - מעבר לפרק הזמן עליו הוסכם בין הצדדים.

הנתבעת טוענת עוד, כי התביעה התיישנה. זאת לנוכח פרק הזמן שחלף מאז מותו של המנוח ועד להגשת הבקשה לחידוש ההליכים, ובניכוי פרק הזמן שמהגשת התביעה בתיק זה ועד למועד הפסקתה.

טענות התובעים

התובעים טוענים, כי התביעה בתיק דנן הוגשה בטרם התיישנה על כן אין בסיס לטענת ההתיישנות. התובעים טוענים עוד, כי המועד ממתן ההחלטה על הקפאת התביעה ועד ההכרעה בבית המשפט המחוזי, לא אמורים להיכלל במרוץ ההתיישנות.

התובעים טוענים, כי הסכמת הצדדים איננה הסכמה בדבר הפסקת התביעה ומחיקתה לשם הגשת תביעה חדשה, אלא הפסקת הדיון בתביעה לצורך מיצוי ההליכים בבית המשפט המחוזי. משמעות הסכמת הצדדים להקפאת התביעה דנן משמעה כדחייה ללא מועד, כאמור בתקנה 153(א) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984 (להלן - התקסד"א), ולכן אין מקום להעלות את טענת ההתיישנות.

לחילופין טוענים התובעים, כי הבקשה לחידוש ההליכים הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות ועל כן אין מקום לסלק את התביעה על הסף, כאמור בסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

דיון והכרעה

עיקר המחלוקת בעניינינו האם הסכמת הצדדים להפסקת התביעה, אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 13.7.2009 משמעה "הפסקת התובענה" כאמור בתקנה 154 לתקסד"א, או שמא מדובר ב"דחייה ללא מועד" כאמור בתקנה 153 לתקסד"א?

להלן אביא את לשון הסכמת הצדדים:

" ב"כ הצדדים : הגענו להסכמה ולפיה תופסק התובענה בתיק זה. התובענה תחודש במידת הצורך לאחר סיום ההליכים בביהמ"ש המחוזי מהשלב אליו הגיע עד כה. ככל שתוגש בקשה לחידוש ההליכים בתיק זה בתוך 30 יום ממועד סיום ההליכים בביהמ"ש המחוזי ומתן פס"ד שם, לא תעלה הנתבעת טענת התיישנות ואף לא טענת שיהוי.

מבקשים ליתן להסכמה זו תוקף של החלטה".

מן האמור בנוסח הדברים עולה, כי מחד נקטו הצדדים בלשון "תופסק התובענה" כאמור בתקנה 154 לתקסד"א, אולם בהמשך השתמשו הצדדים במילים "תחודש"
ו- "לחידוש ההליכים בתיק זה", דבר המרמז על הסכמה לפי תקנה 153 לתקסד"א, המאפשרת את חידוש ההליכים.

ברע"א 1562/13, בית חולים סורוקה נ' פלוני, טרם פורסם (ניתן ביום 16.5.13) התחבט כב' הש' זילברטל בשאלה דומה, וכך אמר שם:

"מעיון בהחלטות בית המשפט המחוזי במקרה דנן, כמו גם בהסכמות הצדדים מיום 15.1.2012, לא ברי האם הכוונה המקורית היתה ל'הפסקת' התובענה במובן תקנה 154 לתקנות, או שמא לדחייה ללא מועד בהתאם לתקנה 153 לתקנות. מלשון החלטת בית המשפט המחוזי מיום 15.1.2012, כפשוטה, נראה לכאורה כי הוא הורה על הפסקת התובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות, זאת מעצם השימוש במונח 'הפסקה'. אולם, מלשון ההחלטה נשוא הבקשה וכן מניסוח הדברים בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.2012 (ראו: עמוד 5, שורה 11 לפרוטוקול), לפיהם יתאפשר 'חידוש' התובענה, עולה כי אין לשלול את האפשרות שכוונת בית המשפט הייתה להותיר את התובענה המקורית בעינה ואך לקבוע 'פסק זמן', מעין מצב של דחיית הדיון ללא מועד, עד לחידוש ההליכים בתובענה המקורית. גם ההתייחסות בפרוטוקול מיום 15.1.2012 לאפשרות של 'תיקון' התביעה עשויה לרמז על כך שההליך המקורי לא הסתיים, שהרי אין לך צורך ב'תיקון' ככל שמדובר בתביעה עצמאית חדשה בהליך נפרד. ודוק - הלכה למעשה, ההחלטה נשוא הבקשה דנא ניתנה במסגרת תיק התביעה המקורי, משמע שבית המשפט הניח, לפחות מכללא, כי תיק זה עדיין פעיל וטרם נסגר".